הכי מעניינים

המושג "בטן גב" מקבל משמעות אחרת בחופשות של אקטיב

October 25, 2018

1/5
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

ארכיון
Please reload

חיפוש לפי תגיות
עקבו אחרי
  • מעיין רימר - עמוד פייסבוק

המושג "בטן גב" מקבל משמעות אחרת בחופשות של אקטיב

October 25, 2018

כל מי שסיפרתי לו שאני יוצאת לצלם חופשת כושר שאל אותי "מה זה חופשת כושר?". אז קודם כל - טוב ששאלתם, אני לא אסביר לכם מה זה בפוסט הזה, אלא אנסה להסביר במילים את החוויה המטורפת ויוצאת הדופן שחוויתי בתור הצלמת של חופשת הגלישה והיוגה של ACTIVE VACATIONS במרוקו. ואם אתם רוצים לדעת יותר פרטים... יש לינק בסוף. לא לבעלי לב חלש.

 

החבורה המשגעת של אקטיב מרוקו

 

אני עוקבת אחרי החופשות של אקטיב מאז שהתחילו. את אינה ווייסנברג, היזמית של החופשות האלו אני מכירה כבר כמה שנים דרך הרשת ואפילו יצא לנו לצלם פרויקט משותף יחד של "כלות עם קוביות". היה ברור לשתינו שזה רק עניין של זמן עד שאצטרף בעצמי לתעד את אחת החופשות.

 

לצלם ולגלוש

 

חייבת להודות שהרעיון של להיות צלמת בחופשה כזו היה מצד אחד מדהים, ומצד שני - קפיצה למים שעוד לא שחיתי (או יותר נכון גלשתי) בהם. את העבודה שלי לא היה לי ספק שאעשה בצורה הכי טובה שאוכל, אבל לא היה לי הכי ברור איך אני משלבת את זה עם ה"חופש" שניתן לי, ואיך מצד אחד אני באה לעבוד ומצד שני לחוות ולהינות, ושכולם בסוף יהיו מרוצים מהתוצאה? מהר מאוד הבנתי שדבר אחד קשור בשני, וזו בדיוק הסיבה שבגללה בחרתי לעבוד במה שאני אוהבת. אצלי ההנאה נובעת מתוך העשייה, אם זה לצלם תמונות יפות ואם זה ללמוד לגלוש - כשאני עושה, אין מאושרת ממני, והתוצרים - בהתאם.

 

ביום הראשון של החופשה, התרוצצתי עם המצלמה על החוף בין שתי הקבוצות שהמתאמנים התחלקו אליהן. אם תשאלו אותי, לא יודעת מי התאמן יותר קשה באותו יום - הם או אני. בין החימום להדרכה, ובין ההדרכה לגלישה רצתי 100 מטר לתיק כדי להחליף עדשות, עברתי אחד אחד וניסיתי לתפוס את מי שיכולתי, עם גמל, בלי גמל, עומד על הגלשן, חותר, שוכב או מתרסק - העיקר שתהיה תמונה מוצלחת. "התיעוד ממש מוסיף לחוויה, לזיכרון של החוויה ועל אחת כמה וכמה כשמישהו מתעד אותך ברגעים שאתה לא יודע, במקום אינסוף תמונות סלפי" אמרה לי אינה כשדיברנו על חשיבות הצילומים המקצועיים בחופשות האלו. תפקידי בעצם היה להוריד את הלחץ התיעודי שיש למתאמנים, לספק להם תמונות מוצלחות של עצמם ברגעים שהם מודעים או לא מודעים, כך שנשאר להם רק להינות מכל מה שקורה.

 

מסקנה מס' 1: לא לקפוץ לצלם כל פעם שרואים גמל.

 

אחרי כמה שעות של צילומים ישבתי עם כולם לארוחת צהריים, בלי המצלמה. והבנתי שאני לא צריכה לקפוץ לצלם כל פעם שמגיע גמל. ושאם רק נרצה, המרוקאים על החוף יעשו הכול בשבילנו. בסיום ההפסקה, סגרתי את התיק של המצלמה, לבשתי את חליפת הגלישה שלי - ועם חצאי ורבעי משפטים מההדרכה - תפסתי גלשן והלכתי לכיוון הים.

 

מדריכי הגלישה שליוו אותנו גם בשעות שבהן לא גלשנו, היו סופר מקצועיים, וכשבאתי והתנצלתי שלא שמעתי את ההדרכה כי הייתי מאחורי המצלמה - וכן, יש תמונות גם שלכם מסבירים - הם מייד באו איתי החוצה והסבירו לי על יבש את הטכניקה. שני רגעים לאחר מכן - כבר התרסקתי שוב, אבל כמו בכל דבר בחיים - הכול עניין של אימון והתמדה, ועד שאני לא עומדת על הגלשן הזה, ומנווטת אותו כמו שרואים בסרטים, אני אמשיך לבלוע מים ולקבל גלים בבטן.

 

לערוך עם תמרים וצ'אי מרוקאי

בערב פתחתי חמ"ל בלובי, עם תמרים, שקדים וצ'אי מרוקאי שקניתי בסופר - וישבתי לערוך. תוך בזמן שהזכרתי לעצמי שאני בפ***** מרוקו עושה את הדברים שאני הכי אוהבת בעולם - ספורט וצילום. מה יכול להיות יותר טוב? החבר'ה הגיחו מדי פעם ומזגו לי יין רוזה (שלא נגמר לעולם), הציצו בתמונות במחשב וחיכו בסבלנות הגובלת בקוצר רוח שאסיים לערוך ואשלח להם. הרגשתי בת מזל לספק להם את ההנאה הזו. הלוואי שלי יהיו זיכרונות כאלה מפה...

 

שיטוט בכפר טאראזוט

 

ביום השני לגלישה כבר עמדתי על הגלשן. כמובן שרק אחרי צילום של החימום והשלמה של מי שלא הספקתי לצלם אתמול. זו הייתה הרגשה נפלאה, שכבר הגעתי לאחת המטרות שלי. ביום השלישי הים היה סוער, דגל אדום נראה ורדרד על ידו. המדריכים לקחו אותנו לאזור הכי בטוח ליד הכפר טאראזוט, ואני כבר חיכיתי להשלים תמונות לאנשים שעדיין לא תפסתי אותם עומדים על הגלשן. ניסיתי להכנס עם המצלמה הכי קרוב שיכלתי לגלים, אבל זה עדיין היה הרבה יותר רחוק מהיומיים הקודמים וכמעט ויתרתי על הצילומים - גם ככה יש להם מלא תמונות גם מהיוגה ומהאימונים בחוף. אבל אז ראיתי אותם - אחד אחד עולים ועומדים על הגלשנים ופשוט לא יכלתי לחסוך מהם את תמונות האקשן. זה היה היום שתפסתי בו הכי הרבה עמידות על הגלשן. ובכל זאת, באותו יום - ויתרתי על הגלישה שלי. אחרי שיצאו מהמים, הצטרפתי ברגל לכמה חבר'ה לסיור בכפר.

 

התמונה הנעלמת 

 

ביום האחרון, כשכבר כמעט כולם "נשרו מהגיבוש" והחליטו להתפנן בבריכה במקום, היה לי ברור שאני עולה שלב. ואחרי שעה של צילומים שבהם וידאתי שכל מי שהגיע אכן נתפס בעדשת המצלמה, שמתי את המצלמה בתיק, נדחסתי לחליפת הגלישה שלי שוב, לקחתי את הגלשן וחברתי לגולשים שבדיוק היו מחוץ למים בהדרכה "יבשה". מונעים המדריך ריענן לי את הטכניקה והסביר לי על ה"גלים ירוקים" כי עד עכשיו גלשתי רק בקצף שלהם... אמרתי לו שאני רוצה להרגיש בנח קודם בעמידה על הקצף ואז אתקדם.

 

אחרי גל אחד שתפסתי, קלטתי צלם מקומי שצילם קבוצה על החוף, יצאתי מהמים, הצגתי את עצמי, אמרתי שאני גם צלמת של קבוצה, ושבגלל זה אין לי תמונות של עצמי על הגלשן. ביקשתי ממנו שאם במקרה הוא רואה אותי גולשת - אני ממש אשמח אם יצלם וישלח לי אחר כך. הוא הסכים, ובאמת כמה דקות אחרי זה כבר הייתי על הגל הבא, וראיתי שהוא מכוון עליי את המצלמה. ירדתי מהגלשן והוא עשה לי תנועת "לייק" שזה אומר - תפסתי אותך, החזרתי לו באותה תנועה. עכשיו גם לי יש תמונה עומדת על הגלשן! רק צריכה לוודא שישלח לי אותה...

 

ג'יליאן על הגל. אין כמו תמונות אקשן בים.

 

 

לקראת סוף הגלישה, מונעים לקח איתו את מי שנשאר לחתור מעבר לקצף אל הגלים הרציניים יותר. ישבנו על הגלשנים בעומק, וחיכינו שמונעים יתאים לנו גם באופן אישי. "פאדל! פאדל!" כל אחד בתורו ניסה לתפוס גל, בסוף, נשארנו רק אני והוא, האחרים כנראה יצאו מהמים, או שפשוט נעלמו משדה הראייה. "איפה כולם?" שאלתי "אל תחשבי על כולם, תתרכזי בעצמך, את צריכה לתפוס גל עכשיו!" הוא זיהה פוטנציאל באופק, והסביר לי שאני צריכה לעמוד כשהוא אומר. נשכבתי על הגלשן "פאדל! פאדל! מור! מור! אפ!!!" הגל הגיע ומצאתי את עצמי עומדת על הגלשן, יציבה, ומנווטת אותו עם הרגל כמו שהוא הסביר לי בחוץ ובקושי הבנתי. אני על הגל...

 

 

נחתי במים כשכבר לא היה לאן להתקדם, והצצתי ימינה ושמאלה - קלטתי את בר סולמי מאמנת הכושר של הקבוצה ממרחק "בר!! ראית??? תפסתי גל!" היא לא הבינה מה אני אומרת, והבנתי שאין סיכוי שהיא ראתה. הצלם כבר לא היה על החוף. מונעים גלש אליי עם חיוך מרוח ויד מורמת. נתתי לו כיף "ראית? הצלחתי!" "כל הכבוד! זה היה מעולה! עשית את זה יותר טוב מכל מי שהיה פה!". השגתי עוד מטרה, ולמרות זאת כל מה שעבר לי בראש זה "למה אף אחד לא צילם את זה?"...

 

ים, השתקפות, ועמידות ידיים בשורה. יש משהו שמצטלם יותר טוב?

 

לפני שהתקפלנו קלטתי בשמשיות לידנו את הצלם שתפס אותי על הגלשן. הלכתי ונתתי לו את כרטיס הביקור שלי וביקשתי שישלח לי את התמונה למייל. הוא הסתכל על הגולשות שהיו איתו תחת השמשיות, כאילו לקבל אישור, והן הנהנו בהסכמה. הבנתי שהן כנראה אלה ששכרו את שירותיו, והוא צריך לקבל את אישורן להעביר הלאה את התמונה. הרגשתי צורך להסביר להן את המצב "אני הצלמת שלהם, אז אין לי תמונות...". נכון לכתיבת שורות אלו, התמונה טרם הגיעה אליי, ואני בספק אם בכלל תגיע. אבל מכל החופשה הזאת הבנתי שאם כבר חופשת בטן גב, אז למה שלא יהיה גם רגליים, ידיים, טוסיק ואימונים פונקציונליים בזריחה, בשילוב של יוגה וגלישה.

 

לאתר של ACTIVE VACATIONS CLUB

לעמוד פייסבוק של אקטיב

לתמונות נוספות

 

 

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בפינטרסט
אהבתי
Please reload

mrimmer24@gmail.com

054-5909159

Proudly created by: Maayan Rimmer

סוגי תכנים ויראליים

תמונות תדמית לעסק, סרטוני תדמית לעסק, מיתוג אירועים, סרטונים לאירועים, סרטוני הכרות, נעים להכיר, תמונות לספורטאים, תמונות למאמני ומועדוני כושר, פרסומות לרשתות חברתיות, קמפיינים, צילום וידאו, צילום סטילס.

מעיין רימר

בעלת תואר ראשון בתקשורת חזותית עם התמחות בעיצוב למסך, מטעם המכון הטכנולוגי בחולון (HIT), עוסקת ביצירת תכנים ויזואליים ויראליים לספורטאים, עסקים ואירועים.

www.maayanrimmer.com